שיראל אקון-מסכמת את תקופת ההדרכה בעפרה


"המדריכה, צריך להחזיר את הנוצה לציפור או שאפשר לשמור?"

לפגוש בפרצוף המתלהב של ילד קטן בכיתה א' שמצא נוצה של ציפור,

להרגיש את תחושת הסיפוק של קבוצה בכיתה ח' שהגיעו לפסגת ההר מזיעים.

אלו רגעי קסם קטנים שגורמים לי להבין מה התפקיד שלי בתור מדריכת טיולים."

 

"לקחת קבוצות מידי יום, מכל הגילאים ולחבר אותם לטבע. הדרכת טיולים הוא שירות אינטנסיבי אבל מספק מאוד.

הסוד הוא אהבה המון אהבה לארץ ישראל לאנשים ולחינוך.

יש המון מקום ליצירתיות ולרעיונות חדשים, להמציא את עצמך ולצמוח מהדרכה להדרכה.

עובדים בצוות, נעזרים אחד בשני, חיים חיי שיתוף, יש תחושה של בית ומשפחה!

בואי להיות חלק ממשהו גדול "

 


------------------------

בואו ואספר לכן בכמה מילים, איך נראה שירות בהדרכת טיולים:


לקחנו תרמיל, כובע ומים | עזרים, הדרכות, כמובן נעליים | הגענו לכיתה, שלום, שמי כרמל | ואנחנו היום יוצאים לטייל!

לאן נלך? מי כאן מכיר? | בשביל, בדרך, בטבע, בעיר? | מיליון מסלולים הן רגליי מכירות | כל אבן, כל שביל, מעבר לפרות

בואי חמודה, אל תהיי ביישנית! | שמעת פעם על גברת כלנית? | פורחת באביב, אדומה ויפה | ממלאת את כל השדות לעייפה

 כל פרח- חבר הוא, כל עץ הוא ידיד | הלוואי שעל הטבע תשמרו כך תמיד | עוד חידה אחרונה, ועוד שלוק של מים |ניפגש בשבילים, וביי בינתיים!

כאן דרכינו נפרדות אך הסיפור לא נגמר | היום כיתה א', כיתה ג'- מחר | חוזרים לדירה, חולצים נעליים, | פורקת תרמיל, שותה עוד קצת מים,

אומרת יפה שלום במשרד | (למרות שכבר אין לי כוח לאף אחד) | נופלת למיטה, אפילו בלי מקלחת | הרי, מחר שוב טיול, אז אני לא טורחת!


*****

בוקר חדש, אפילו לא מספיקה לפהק | והנה אנחנו כבר בנחל שורק | ילדים חמודים, רואים את החול? | פעם הוא היה הר מאוד גדול

הוא עבר מסע ארוך ומפרך, תקשיבו עד הסוף- | דרך הנילוס והים התיכון- הגיע לחוף! | ומתי כבר אנחנו נגיע לחוף? | המדריכה, חם לי, ורועי לא מפסיק לדחוף

ולנטע שוב יש נזלת, ורוני מתנהגת לא יפה | והמחנכת חושבת שהיא בהפסקת קפה | הנה, מגיעים, לנשום עמוק, להירגע | יותם- רד מהעץ, אתה עלול להיפגע!

ובכלל, זה עץ מוגן, צריך עליו לשמור | בואו נשחק ב.... יא, תראו, ציפור! | אולי זה פרפור עקוד, או אולי דוכיפת? | או בעצם... אני קולטת שרק לי אכפת...

אוזרת כוחות, נושמת עמוק, שותה עוד קצת מים | מובילה את הטור לאוטובוס שיחזיר אותם לירושלים | נפרדת יפה, מגיעה לדירה, זורקת בחדר את הדברים | ועולה שוב למשרד כדי לומר שלום ולהכין עוד כמה עזרים

עד 3 לפנות בוקר גוזרת בריסטול, | צהובות הן הדיונות והים הוא... כחול! | הדיו בטוש נגמר אתמול, והכוח שלי בשבוע שעבר | אבל אין זמן לנוח, יש עוד טיול מחר...

טיול שנתי, שלושה ימים לכרמל, | כיתה ט'- ובלי להתבלבל, | ישנים בתנאי שטח, ויש עומס חום דרגה שלוש | אבל לא נורא, החבר'ה קיבוצניקים, אז הם יתנו בראש

אורזת את התיק, מכניסה את המדרסים לנעליים | תחבושות אלסטיות, אקמול אחד, או עשרה, או מאתיים, | "הלו? אלה הרכזת? אני צריכה לראות רופא, יש זמן? | למה? אה... כאבי גב, בעיות ברכיים, ואם אפשר- גם קב"ן!"


*****

אבל ת'כלס, בסופו של כל יום, עם כל האתגר | שירות צמוד עם חילונים, ללכת לישון מאוחר | עבודה אינטנסיבית, מסביב לשעון- | אך משמעות ותרומה- יש כאן המון

לקחת אחרי כיתה, להוציא אותם לחוץ | ללמד היסטוריה, להחזיק חיפושית, או אפילו סתם לרוץ | ללמד אותם שטבע זה הכי הכי שיש, | לראות אותם חווים כל פעם מחדש- ובאמת להתרגש

לשמוע "המדריכה!" אלף פעמים ביום, מעלה לי חיוך | כי כשהם הולכים אחרי, אני מרגישה באמת שאני עושה חינוך... | וכשהם מגלים את העולם, ומתפלאים על דרכי הטבע,

אני מרגישה שאני מכניסה לחיים שלי עוד צבע | וכשילד אליי בא בסוף טיול ואומר לי בסוד | "פעם פחדתי מחרקים- אבל לא עוד!" | או כשילדה קטנטונת, ביישנית וחמודה

פתאום משחילה אל תוך ידי- את ידה | זה עושה אותי פשוט מאושרת | לחשוב שלקחתי חלק בשרשרת | של כל הדמויות שעיצבו את מוחו הצעיר והתם

של הילד שיגדל ויום אחד יהיה לאדם | אז בהזדמנות זו, רציתי מעומק לבי להודות, | לכל אותם ילדים וילדות

שבמשך שנתיים לימדו אותי המון, | שאני יכולה, ומובילה, ומלאה בביטחון

שנתנו לי להרגיש שאני משמעותית | כשהגנו על פרח, או הרימו חיפושית

---------------------------


מכתב מבת שירות בבית ספר שדה עפרה

 

שלום, אני רחלי גיגי מירושלים, ורציתי לספר לכן על השירות שלי בחברה להגנת הטבע בבית ספר שדה עופרה.

אני הגעתי לחברה להגנת הטבע כי היה לי מאוד חשוב להעביר את השירות הלאומי שלי במקום של חינוך לאהבת הארץ, ידיעת הארץ ושמירה על הטבע שהולך ונעלם. בתור מדריכה בבי"ס שדה יש לי את ההשפעה לתרום ולשנות!

אז מה אנחנו בעצם עושים ?

בית ספר שדה הוא מרכז הדרכה- שאנחנו המדריכים מרכיבים אותו.

ישנו גיוון רב בקהל היעד שאנחנו מדריכים- בתי ספר יסודיים, הדרכות לתיכונים, משפחות וחיילים.

אזורי ההדרכה שלנו רבים ומגוונים- אנחנו מדריכים בירושלים, הרי יהודה והשפלה, מדבר יהודה, הגלבוע, בנימין שומרון והבקעה.  כל יום טיול לאזור אחר, עם קבוצה אחרת- והדבר מאוד מעשיר ומפתח! אחרי כמה טיולים אנחנו כבר ממש מכירים את השטח ומרגישים בו בבית.

אז אולי אתן שואלות את עצמכן איך אפשר ללמוד ולדעת כל כך הרבה, איך הופכים פתאום מתלמידה שמיניסטית למדריכת טיולים מנוסה שיודעת כל כך הרבה ?

הידע והניסיון שלנו כמדריכי טיולים הם נרכשים - ככל שאנחנו מדריכים יותר, אנחנו לומדים יותר ונהיים מנוסים יותר.

במסגרת השירות אנחנו עוברים קורס הכשרה מושקע : שלושה וחצי חודשים של לימודים בכיתה ובשטח על כל מה שאנחנו צריכים לדעת כמדריכים. החל ממהות תפקידינו, דמות המדריך, איך עומדים מול קבוצה, עזרה ראשונה- ועד לקישור לשטח : התנסות בניווטים, בוטניקה, גיאולוגיה, זואולוגיה, ועוד. כמובן שיש דגש גם על לימודי היסטוריה וארץ ישראל. במהלך הקורס אנחנו גם יוצאים להיכרויות מסלול- בשבילים שנטייל בהם עם קבוצות. ככה אנחנו מטיילים בהמשך עם קבוצות בביטחון ועם הרבה ידע. כל יום מקורס ההכשרה עוסק בנושא אחר, עם מרצה מומחה אחר, התכנית עשירה כל כך ובסופה אנחנו יוצאים עמוסים בידע וטיפים שישמשו אותנו בהדרכה.

הקורס מורכב מכמה שלבים: קורס ארצי- בו בעיקר לומדים על דמות המדריך, מתודיקה, מהות ההדרכה, איך להתחבר לקבוצה, ועוד הרבה תכנים שעוזרים לכל אחד לבנות את דמותו כמדריך ולהבין את חשיבות ומהות התפקיד אליו אנחנו נכנסים. בנוסף, בשבוע הראשון יש סדנת ניווט ואחריה מספר ימים מאתגרים ומגבשים של התנסות בניווטים בשטח. השלב הארצי אורך כשלושה שבועות (שבתות בבית) ומורכב בעיקר מסדנאות בכיתה וטיולי יום, והוא חוויתי ביותר! הקורס הארצי הוא מפגש עם כל יחידות השירות של החברה להגנת הטבע: בתי ספר שדה, מל"שים (מרכז לימודי שדה), חוגי סיור, גרעיני דב"ש. מגיעים אליו המתנדבים מכל הארץ, מהצפון והדרום, מאילת עד החרמון, דתיים וחילונים, ערבים ויהודים (כך שאחרי השבועות האלה, רוכשים חברים מכל הארץ!)

בקורס יש התחשבות רבה בדתיים, שמהווים חלק ניכר ממשתתפי הקורס, התפריט כמובן כשר, והתכנים ראויים, המפגש הזה עם כל סוגי האוכלוסייה הישראלית הוא מעניין ומעשיר לכל הצדדים.

השלב הבא של ההכשרה הוא הקורס האזורי- מתפצלים לקבוצות ע"פ אזורי ההדרכה השונים, וכל יחידה לומדת בנפרד על אזורי ההדרכה הרלוונטיים לה; הלימודים האלה מתבצעים בכיתה ובעיקר בשטח, ובמהלך השלב הזה לומדים את השטח על בוריו: קריאת מפות, זיהוי הצומח, בע"ח ועקבות, סוג הקרקע, ההיסטוריה של המקום, תנ"ך. השלב הזה אורך כחמישה שבועות אינטנסיביים- אך מדהימים ומעשירים כל כך. לאחר תהליך ההכשרה- המדריכים החדשים משתלבים בלו"ז של הבית ספר שדה, והופכים ממש לצוות ההדרכה!

צוות של בית ספר שדה הוא כמו משפחה- אנחנו ביחד בעבודה במשרד, בטיולים ובדירה. הצוות מורכב מבנות שירות ו"שינשינים" שגרים בדירה נפרדת (בנים בשנת שירות לפני צבא), וכולנו מגובשים ועוזרים אחד לשני בכל בעיה. חוץ מהצוות הצעיר- שזה אנחנו- יש גם מדריכים בוגרים, שתמיד נמצאים שם לעזור ולכוון, ורכזת הדרכה שאחראית עלינו- שהיא ממש כמו אחות גדולה. האווירה במשרד, ובכלל, מאוד משפחתית וצוותית.

אנחנו נשארים לשבתות צוותיות אחת לשלושה שבועות. שבת היא זמן איכות צוותית, כי אנחנו לא מדריכים ויש לנו את כל הזמן לנוח, לדבר עם כולם ולהחליף חוויות. במהלך השבת אנחנו מתארחים אצל משפחות מאמצות מהיישוב. הקשר עם המשפחות המאמצות נמשך כל השנה, וכך אנחנו ממש נהיים חלק מהיישוב ויש לנו כתובת קרובה לכל דבר, ואפילו כדי סתם לקפוץ מדי פעם בערבים פנויים.

פעם בשבוע כל בנות השירות בעפרה נפגשות ללימוד משותף מטעם האגודה להתנדבות- "אורייתא", שהרכזת מארגנת לנו. במסגרת ה"אורייתא" אנחנו לומדות לימודים רוחניים- בשביל הנשמה. האורייתות עוסקות בעיקר בנושאים אקטואליים, ובמהלכן אנחנו יכולות לשאול על כל מיני בעיות הלכתיות שאנחנו נתקלות בהן במהלך השירות. ה"אורייתא" היא זמן מעולה להתאווררות מהעבודה בבי"ס שדה וההדרכות, והזדמנות להכיר את שאר בנות השירות בעופרה.

הקשר עם הרכזת הוא מעולה, עם כל בעיה שצצה אנחנו יכולות להתקשר אליה, היא תמיד שם בשבילנו ודואגת לכל צרכינו- היא מתייחסת אלינו בחום, ממש כאילו שאנחנו הבנות שלה! מה שיוצר אווירה נעימה מאוד לאורך כל השנה.

ישנם עוד 2 בתי ספר שדה שבהן משרתות בנות שירות לאומי אצלנו, ביס"ש שקמים (ניצנים) וביס"ש גולן וחרמונים, לכל ביס"ש יש כמובן את האופי של העבודה שלו אך המשותף לכולם הוא האהבה לארץ ישראל ואמונה בחינוך הילדים והנוער דרך הרגלים. ובכולם תמצאו מנהלים ורכזים תומכים ומאפשרים.

אז בקיצור- אני ממליצה בחום על השירות הזה ! זה שירות עם עבודת חינוך רבה- שבסופה סיפוק גדול.

אם יש לך ראש פתוח ויצירתי ואת אוהבת לטייל, להוביל וללמוד - החברה להגנת הטבע מחכה לך !

ובהצלחה רבה!!  רחלי.

--------------------------------

 מכתב מבת שירות לאומי מרכז לימודי שדה קרית שמונה

 

שלום,

קוראים לי שיר, ואני בת שירות, כבר שנה שנייה במל"ש – מרכז לימודי שדה של החברה להגנת הטבע בקריית שמונה. רציתי לספר לכן קצת על השירות שלי במל"ש ובעיר.

כשחיפשתי מקום לשירות, רציתי מקום שמשלב טבע והדרכה, עם אפשרות לחינוך ולצמיחה שלי – היה חשוב לי לשרת במקום מגוון ומאתגר ולהתחבר ולהכיר את האוכלוסייה. את הדברים האלה מצאתי במל"ש, ואשמח לשתף אתכן.

המל"ש עובד עם הילדים והנוער של קריית שמונה במטרה להעצים מנהיגות מקומית חברתית-סביבתית, לחזק את הזיקה של הילדים לקריית שמונה ולארץ, לפתח אצלם גאווה מקומית, ותחושת אחריות לסביבה שלהם.

כדי להגשים את המטרות האלה, אנחנו עובדות קשה ובשיתוף עם תושבי העיר, מהבוקר ועד שעות הערב. אנחנו מדריכות את הילדים והנוער בכל הטיולים וימי השדה שלהם בבית הספר, מה שמאפשר לנו להכיר את רוב הילדים בעיר, וליצור תכנית מתמשכת איתם. את אותם ילדים אנחנו פוגשות גם בשיעורי חינוך סביבתי, ואת חלקם אנחנו חונכות לימודית וחברתית.

אנחנו פוגשות שוב את הילדים והנוער גם אחרי הצהריים – במועדוניות ובמועדוני נוער, בחוגי סיור וטבע ובמתנ"סים. כך – אנחנו ממש עובדות עם כל הילדים, מא' ועד י"ב, גם עם המד"צים והנוער המוביל, וגם עם החבר'ה שצריכים יותר תמיכה או שנשרו מבית הספר, גם עם הותיקים – וגם עם עולים חדשים. כל זה במשך שנתיים –שמאפשרות לנו ליצור תהליך רציני ומתמשך.

פרויקט מעניין שהמל"ש יזם הוא טיפוח של נחל הזהב – שעובר במרכז העיר קריית שמונה. הנחל היה מוזנח שנים רבות, ובעקבות יוזמה של התושבים סביבו, התחילו לטפח אותו ולשמור עליו. היום אנחנו לוקחים את ילדי קריית שמונה לנחל, ויחד אנחנו מגלים איזה מקום מיוחד ויפה יש לנו ממש במרכז העיר. דרך הנחל אנחנו יוצרים אצל הילדים קשר חיובי לסביבה בה הם חיים, וקצת גאווה – במטרה שיהיו פעילים בשמירה על הנחל.

 

אנחנו מטיילות המון בסביבה של קריית שמונה, בגולן, באצבע הגליל, בחרמון ובגליל העליון. אחרי הקורס הרציני והמקיף שעשינו, וההדרכה של הטיולים, אנחנו מרגישות מקצועיות ומכירות כמעט כל פינה באזור העיר.

להיות במל"ש זה קודם כל להיות חלק מהקהילה של קריית שמונה. ללכת ברחוב, ולדבר עם כל הילדים שמכירים אותך, ורק רוצים לספר לך משהו מאוד מאוד חשוב, למרות שאתה מאחר לאוטובוס... זה להכיר את המשפחות, להיות מוזמן לארוחה, ולקבל המון המון חום, תמיכה ולמידה בחזרה. כשאני חוזרת בתחילת השבוע מהבית, אני תמיד שמחה לחזור. אני מרגישה שהמל"ש הוא ממש הבית השני שלי.

אני מקווה שהצלחתי להסביר לכן במעט איך זה לשרת במל"ש,

שלכן, שיר.

 ----------------------------